אודות
רפי אביטל, בנם הבכור של משה וחנה, נולד ביום שבת, כ״ו באייר תרפ״ז (28 במאי, 1927). הוא יליד העיר צפרו שבמרוקו, שכונתה ״ירושלים הקטנה״. הוא היה נשוי לפורטונה 62 שנים, וביחד הם גידלו את חמשת ילדיהם עמי, אלי, לאה, הדס ומשה, שהעניקו להם שש-עשרה נכדים ועשרה נינים. רפי אביטל היה איש משפחה, איש רב פעלים, ציוני, בעל אהבה כבירה לישראל, לשפה העברית, אדם צדיק רודף צדק. רפי תמיד חש צורך עז לשרת את הקהילה והיה ידוע כמי שאפשר היה לפנות לתמיכה והכוונה, שכוונותיו היו טהורות ומי שפעל מתוך דאגה כנה לכל אדם באשר הוא, וללא בקשת תגמול. הוא ניהל חייו על פי הדברים מפרקי אבות א׳, משנה ו׳:
״עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת״.
חייו של רפי כפעיל ציוני החלו עוד מצעירותו במרוקו, כשתיפקד כמנחיל השפה העברית מתוך שליחותו עם ארגון ״שרל נטר״, ואף היה לשליח נאמן לפעילות העלייה והפצת הרעיון הציוני. עם גדילת התארגנותן של קבוצות נוער, המשיך את פועלו כשתמך רפי וחיזק את ההכשרה החלוצית לקראת התגשמות נושא העלייה. הוא גייס ממנים ופעילים, חיבר גלויות ואגרות על ציון, הפיץ אותן ברחבי הקהילה, ואף התחכם והקריא אותן על במת בתי כנסת בהטעמה כקורא בתורה בכדי להטעות סוכנים חשאים מהשלטון הצרפתי אשר ביקש למנוע פעילויות לאומיות בקרב היהודים בקהילה. בזכות הרקע המחתרתי הנכבד, רפי הצליח לעזור לרבים מיהודי צפרו לעלות ארצה, ונטל חלק משמעותי בסיוע מפעל העלייה הגרעינית. ההכנה של קבוצת בני הנוער הראשונה הייתה בליל המימונה של שנת 1946, וכך הוא תיאר את הערב בספרו, ׳למען אחי ורעי׳:
״בחסות המולת החוגגים וכשאיש לא שם לב, הם עזבו את העיר בחשאי. הם השאירו מאחוריהם הכול - הורים, משפחות, לימודים, עבודה, חברים וחברות - ושמו פעמיהם לעבר העיר אוזדה שעל גבול מרוקו-אלג׳יריה. ניצבתי שם ליד האוטובוס בנקודת היציאה בצפרו ונפרדתי מהם לשלום אל הלא-נודע. עם אחדים מהם, שהיו קרובים אלי במיוחד, אף התחבקתי בהתרגשות. ליוויתי בעיניי את האוטובוס המקרטע, עד שנעלם בעיקולי הדרך.״
מיד עם עלייתו, גויס למח״ל כקולט חיילים עולים, וכך המשיך רפי להעניק ולסייע לציבור כמיטב יכולתו. במהלך שירותו הוא זכה באות הקוממיות, באות סיני, באות ששת הימים ובאות על״ה (עיטור לוחמי ישראל).
הוא עזר לרבים מבני לוד לקבל מילגת לימודים מהמחלקה לחיילים משוחררים במשרד הביטחון, מחלקה שבה עבד בטרם יצא לפנסיה, והתפנה לפעילות התנדבותית למען הקהילה בלוד. בשנת 1988 ראש העיר מקסים לוי ז"ל העניק לרפי את תואר "יקיר העיר לוד" על פעילותו הרבה והמגוונת למען הקהילה בעיר.הוא היה איש של חסד וצדקה. את מרבית חייו הקדיש ופעל בגאווה למען עם ישראל ומדינת ישראל.
רפי היה בין המייסדים של מועדון ״רוטרי״ בלוד. מהות האירגון הבינלאומי לעסוק בפעילות התנדבותית ומעשי צדקה בכל רחבי תבל. עם הצטרפותו, הצליח לשרש מנהג שלא היה כמותו- והיה מקריא בישיבות השבועיות את ״פסוק השבוע״ מתוך פרשת השבוע. את הפסוק שבחר הבריק לקשר עם סדר היום, וכך, בזכות אהבתו לתורה, היה מספק השראה לחברי המועדון. רוח התנדבותו שיגשגה באירגון, ולאור פעילותו החברתית הנשגבת הוענק לו הצל״ש היוקרתי ״אות פול האריס״ הבינלאומי בשנת 2004.
עם מרוץ השנים, רפי היה לדמות מוכרת בכל מקום בו התהלך, ואנשים מיהרו לברכו לשלום וללחוץ את ידו. הוא התמוגג לשמוע את סיפורי הצלחתם, והתרגש בכל פעם כשאלו תיארו כיצד תמיכתו השפיעה על חייהם לטובה.
שכרו, כך סיפר, היה הקניית ערכים של עזרה לזולת לילדיו ובני משפחתו. הוא יחסר לכולנו. יהי זכרו ברוך.