ידיד מכיברת ימים

כתב וערך: יעקב בן וואליד

​

​

על רפי אביטל אי אפשר לפסוח ולא להתייחס לשנים הרבות שהכרנו. זה החל בשנת 1972 עת עמדתי בפני שחרורי מצ"הל והכנתי את עצמי ללימוד אקדמאי בטכניון ללימודי הנדסת אלקטרוניקה.

זה התחיל במודעה בעיתון במחנה, בערב חורפי באמצע משמרת של פעילות מבצעית. בלשון הבאה: ׳משרד הביטחון מעניק מלגה ומענק של שנה ראשונה על חיילים משוחררים שעברו אתת מלחמת ששת הימים ואת מלחמת ההתשה, עדיפות לחיילים ששרתו שנתת קבע אחת לפחות, וכמובן אלה שיש להם 12 שנות לימוד עם בגרות.׳

​

באותם הזמנים הגשתי מועמדות ללמוד הנדסה באוניברסיטת מיניאפוליס אשר במדינת מינסוטה ארה“ב, שם היו תנאי קבלה מפתים עם מלגות גדולות יותר עם אותו קריטריון של חיילי צה"ל משוחררים (אז היתה אהדה רבה מצד אזרחי ארה"ב על חיילי צה״ל.) החלטתי לבדוק אפשרות של הלשכה לחיילים משוחררים, ומשם למחרת המשמרת של עבודה, פניתי ללשכה לחיילים משוחררים ברחוב אבן גבירול, מילאתי טפסים בצירוף תעודות, ולאחר מכן התכנסנו באולם הרצאה לקבל תדרוך והסבר על המלגה.

​

בפעם הראשונה הופיע בפנינו האיש שאמור ללוות אותנו למשך כל שנת הלימודים וזה אם לא, דמות אבהית, חברית מחיייכת בסבר פנים יפות, והוא רפאל אביטל, שלימים קשרנו קשר חברי וידידותי עד יום מותו.

​

בתקופה שלאחר הלימודים השתלבתי בעבודה, התחתנתי והתגוררתי בלוד, ואז התהדקו המפגשים בינינו, ולאט לאט התחלתי ללמוד את הפעילויות החברתיות של רפי:

א. מוערבותו בקהילה בלוד, מקורב לראשי השלטון המקומי ובקיא בכל הנעשה בעיר.

ב. טכס מלגות על שם חיים אביטל (בנו של סם אביטל, הממונה על רפי) שנהג רפי להזמין אותי וגם להצטרף לנסיעה לאוניברסיטת תל-אביב, פקולטה למשפטים.

ג. מועדון רוטרי בלוד, שם הוזמנתי על ידו מידי פעם והיתה לו פינה קבועה שהיה מכין ושמה: ״פסוק השבוע בפרשה.״

ד. ליל מימונה: מסורת קבועה היתה בביתו ליל המימונה על פי מיטב המסורת המרוקאית, רפי התהדר בגלבייה אורגינלית ומקבל את האורחים בברכת "אורך ימים ושנות חיים...". חיכה לכל אורח שהזמין ותמיד היה אומר לי: תשב עוד קצת החברים שלך תיכף יגיעו, ומתברר שאלה הם קרובי משפחתו ומכיריו.

ה. הפעילות בברית יוצאי מרוקו: שנים רבות היה חבר איתנו בברית יוצאי מרוקו והיה בין מקימיה. גם לשם נהגנו לנסוע בצוותא ולתכנן את צעדינו ואת המלצותינו לקראת הישיבה. לימים הוא מונה למבקר הברית, ולפני הגשת הדוח היה קורא לי ומשתף אותי במסקנותיו שלפעמים היו קצת קשות ולחוות את דעתי על רמת ההערות (כיצד יגיבו והאם יקבלו?) תמיד פעל ביושר ולפרוס את הכל על השולחן, כי חשוב לו שינהגו במסלול תקין.

ו. שלא נדבר על הקשרים ההדוקים עם ראש העיר המנוח האגדי, מקסים לוי שכיבד את רפי ושיתף אותו כיועץ בפעולותיו המנהליות, בקיצור רפי היה אבא של כולם.

 

לבסוף הקשרים ביננו התרחבו והתהדקו עד כדי כך שבבר מצווה של בני אלירן הוא ביקש להשתתף ביחד עם פורטונה אשתו בכל הטכסים ובמיוחד בכותל המערבי, השמחה שלו היתה כשל שמחת בנו.

נותר לי לסכם שרפי היה דמות מיוחדת אבהית , חברית, שותף לחיים ובמיוחד האהבה שלו למשפחתו ולילדיו, השאיר את חותמתו על כל הסובבים אותו.

על ההרחבה בחייו, ניתן לקרוא בספרו הביוגרפי שמפרט עוד יותר את מפעליו ואת קורותיו.

 

אבד מאתנו איש חביב ,נחמד וחביב אוהב את הבריות, שנטע את שורשיו בארצנו האהובה עליו ואת פירותיו הניב בהצלחת האנשים שזכו לעזרתו ולתמיכתו בראשית דרכם בחיים.

יחסו לתורה וליהדות היו אצלו:

"כעץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר“

ולא פסח מלהתפלל בשבתות ובחגים ושמר על מצוות התורה.

​

יהיה זכרו ברוך ונפשו תהיה בגן עדן העליון.

​

נלב"ע ביום שבת, כב' בניסן , בליל המימונה, ביום השביעי של פסח (מספר שבע הוא מספר המזל שלו.)